זזזזזבובים בראש

תקציר:
אדון בלפר מכר נעליים במשך 36 שנים. לחנות שלו קראו "בודו נעלי איכות מאז 1979" וממזמן, עוד מאז שהייתי קטן, היו לי שתי מחשבות מעניינות בהקשר הזה: המעניינת הראשונה שליוותה אותי במשך שנים הייתה: כמה זוגות נעליים אדון בלפר מכר בסך הכל ב־36 שנים? מאות? אלפים? אולי מאותלפים? מיליון ו־544 אלף, אם מתעקשים לנסות להיות מדויקים? אני תמיד נורא אוהב להיות מדויק. זה מדייק לי את כל מה שלא. מחשבות לצערי הן מדע לא מדויק, ומחשבות לא מדויקות עושות לי בראש רעש נוררררא גדול, שאחרים באופן מוזר לא שומעים, אבל אני, באופן אישי, בשום אופן לא מסוגל לסבול! אבל המחשבה היותר מעניינת, ותיכף ומייד אתם תסכימו איתי שאני צודק, היא למה אם לבעלים של איזו חנות, סתם, כל חנות שהיא, קוראים נגיד... בלפר, או־קיי? לשלט של החנות שלו קוראים נגיד... בודו. נכון? הרי אתם מייד תשאלו מי זה בודו ולמה השרוכים שלו קשורים לנעליים של בלפר, נכון? מה, לא תשאלו? אבל... דרמת פשע רבע קומית על הרצף - כששאלות של חיים ומוות פוגשות בקיומו הזבובי של האדם. -- מהכריכה האחורית

עותקים